בבית הספר לעיצוב מלמדים לעצב לפי קונספט,
נושא מסוים שמכתיב את בחירת הצבעים, את החומרים שמשתמשים בהם,
את הצורות ולפעמים אפילו את הדרך שבה מחלקים חללים.
תקופה ארוכה עיצבתי כך, בתים קיבלו השראה מהסביבה
ועוצבו בקונספט הנגב המערבי, קיבלתי השראה מבעלי דירה
ששניהם בתחום המתמטיקה והם קיבלו בית בקונספט צורות גיאומטריות,
בתים עוצבו כקן ציפורים, בהשראת שירים ישראלים ועוד.
היום אני מבינה שעיצוב זו אמנות, זו פתיחה של הראש והדעת
לכל האפשרויות שיכולות להיות.
ולכן מותר לשלב צבעים לא שגרתיים, ומותר לשנות דיעה,
ולתת מקום לכל רגש וחומר שרוצים
גם אם הוא לא בדיוק בקונספט.
החדר הזה הוא מהעידן ההוא, החדר של הדס ואורי,
התאומות המתוקות שלי, שאז היו בנות כמעט 3
והיום הן כבר קוראות חיריק וחולם.
מי שמכיר, יודע שאי אפשר להבדיל ביניהן וערימת התלתלים
והשובבות בעיניים שלהן הובילה אותי לעצב להן חדר
של סוכריות.
מוזמנים לקרוא על בחירת הצבעים ואיך הסוכריות באות לידי ביטוי
בחדר הזה, בכתבה שפורסמה במאקו.
קישור כאן-
Comments